Maaripress- politique
בין הממדים הגיאופוליטיים הנוכחיים לבין התמורות במערכת הבינלאומית, בולטים “הסכמי אברהם” כאחד האירועים המרכזיים ביותר המעצבים מחדש את מפת הבריתות במזרח התיכון, ומציבים את היחסים הבינלאומיים בפני גישה ריאליסטית חדשה החורגת מהמסגרות המסורתיות של ניהול סכסוכים. מהותם של הסכמים אלו אינה נובעת רק מרצון אזורי ברגיעה, אלא מבוססת על חזון אסטרטגי הרואה בשלום בר-קיימא באזור כזה שעובר בהכרח דרך שערים של הכרה הדדית ואינטגרציה מלאה. חזון זה אומץ על ידי הממשל האמריקאי הקודם בהנהגת דונלד טראמפ ככלי לזעזוע הקיפאון המדיני הכרוני. מנקודת מבט זו, הרמיזה על הצורך בהצטרפותן של מעצמות אזוריות ובינלאומיות בולטות כמו ערב הסעודית, קטר ופקיסטן לא הייתה רק הזמנה דיפלומטית חולפת, אלא היוותה העמדה של בירות אלו בפני מבחן של כוונות אמיתיות כלפי יצירת יציבות, ובחירה ביניהן בין השתלבות במערכת של שלום ריאליסטי בחסות המעצמה הצבאית והפוליטית הראשונה בעולם, לבין המשך החיפוש אחר נוסחאות שלום וירטואליות שאינן תואמות את מאזן הכוחות בשטח.
גישה נוקשה זו נשענת על העיקרון לפיו ארצות הברית, כערבה העיקרית לביטחון העולמי וכנותנת החסות להבנות אלו, רואה באבטחת ישראל ובביצורה מפני איומי טרור וסכנות קיומיות תנאי הכרחי ליציבותה של כל משוואה ביטחונית באזור. על פי תפיסה אסטרטגית זו, דחיית הדינמיקה החדשה הזו נתפסת כהתכחשות לאינטרס העליון ולפרגמטיזם המדיני, ואף כניסיון לחיות בעבר מחוץ להקשר של ההיסטוריה המודרנית. התזה שהציגו “הסכמי אברהם” מארגנת מחדש את סדרי העדיפויות האזוריים כדי להציב את היציבות והשיתוף הפעולה כנקודת מוצא בסיסית, מתוך תפיסה שכל מאמץ אמיתי להשגת שלום כולל ויצירת חזית מאוחדת נגד הטרור וגורמי חוסר היציבות חייב לעבור תחילה דרך הכרה במעמדה של ישראל במארג חדש זה, מה שהופך את ההסכמים הללו לבסיס האיתן שאין לו תחליף לבניית עתיד בטוח ומשגשג לאזור.
معاريف بريس Htpps://maarifpress.com
